בנם של אורית ויובל. נולד ביום ה' בכסלו תשס"ג (10.11.2002) ביבנה. ילד שני במשפחה, אח לליהי ועידן.

רון (רונצ'וק) עבר עם משפחתו מיבנה לקיבוץ יגור שלמרגלות הר הכרמל, ושם גדל והתחנך. זכה בילדות שלווה ורגועה.

למד בבית הספר היסודי "ניצני זבולון" בקיבוץ רמת יוחנן, ושם הצליח הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי. בכיתות ז'–ח' למד בבית החינוך "כרמל זבולון" בקיבוצו, ובכיתה ט' עבר לבית ספר "התיכון החברתי" בקריית אתא. עד מהרה מצא את מקומו בבית הספר החדש ובד בבד שמר על קשרים חברתיים עם בני קיבוצו.

בכיתה ד' החל לשחות בקבוצת "הפועל קריית טבעון". הוא הִרבה להתאמן, התמיד ונהנה מאוד מפעילות זו. "כשאני שוחה אני עף", נהג לומר. בכיתה ט' נאלץ לפרוש מהקבוצה ומהאימונים האינטנסיביים, משום שהתפתחה בגופו אלרגיה לכלור. אף על פי כן המשיך לשחות כמה פעמים בשבוע בקבוצה הספורטיבית בבריכה ביישוב נופית.

גם בענף הכדורסל הפגין כישרון ויכולת, וגובהו העניק לו יתרון נוסף. הוא נהג לשחק במגרש בקיבוץ. לעיתים קרובות צפה בטלוויזיה במשחקים של ליגת הכדורסל האמריקאית NBA.

מגיל צעיר התגלה כאוטודידקט – למד בעצמו כל דבר שרצה וחקר ביסודיות כל תחום שעניין אותו. למשל כשהתעניין בקוסמות, למד לבצע קסמים. מוזיקה משכה אותו ועל כן החל ללמוד בכוחות עצמו לנגן בגיטרה, וכשידע את הבסיס המשיך בשיעורים פרטיים. הוא אף ניגן בהרכב עם חברים מהקיבוץ. אהב במיוחד לנגן את לחני להקת Guns N' Roses.

בכיתה י"ב קיבל רישיון נהיגה. לאחר שהוריו קנו לו רכב, הפך לעצמאי מאוד, ועל כן בתום לימודי התיכון התאפשר לו לעבוד עד הגיוס. לדברי אימו, העצמאות היטיבה עימו.

ביום 10.8.2021 התגייס לצה"ל, ושאיפתו לשרת ביחידה קרבית התממשה כששובץ בחיל השריון. רון פרח בשירות הצבאי וחש מאושר מאי פעם. לאחר שסיים את הטירונות בהצלחה, שובץ בשלב המקצועות לתפקיד טען קשר בצוות של מפקד המחלקה. הוא חתר לידע, שאל שאלות, התעניין ורצה לדעת אף יותר מן הדרוש לביצוע תפקידו. לחבריו למקצוע עזר להבין את החומר ולהשתפר. ידע לטפל היטב בטנק במסגרת שגרת הטיפולים, וכשסיים את עבודתו, ניגש לעזור לחבריו לצוות ולצוותים אחרים. מפקדו סמך עליו, ולכן נתן לו להתנסות בנהיגה בטנק והטיל עליו אחריות לפקד על הטיפול השבועי בטנקים (טפ"ש).

הדאגה שלו לצוות הטנק ולפרט הייתה מעוררת השראה – תמיד וידא שכולם מסתדרים, שבעים ומרוצים. גם בשבועות הקשים של המסלול היה הראשון להתנדב לשמור כדי לאפשר לכל השאר לנוח ולאכול לשובע. במסעות אלונקות התנדב לשאת את האלונקה זמן רב יותר מהנדרש והחליף חיילים שהתעייפו, גם אם רגע לפני כן נשא בעצמו את האלונקה והתעייף. "הנוכחות שלך השרתה תחושה של שלווה לצוות", כתב מפקד המחלקה ליאב.

בטקס סיום המסלול בלטרון, שאליו הגיעו הוריו, אֶחיו ואף בני המשפחה המורחבת, הוכרז כמצטיין פלוגה. בצניעותו לא סיפר למשפחה על כך מראש. את האות קיבל הודות ליושרתו, לדאגתו לצוות ולמנהיגות השקטה שלו.

כתב אורי, מפקד הפלוגה: "את רון פגשתי בפעם הראשונה בשיחת פלוגה. כבר מהרגע הראשון הוא בלט בגובהו וברוחבו המרשימים ובמבט הצנוע אך הבטוח על פניו. רון המשיך לבלוט לאורך כל המחזור, אך דווקא בזכות מה שבפנים ולא מה שבחוץ - תמיד התנדב ראשון, תמיד הגיע ראשון בכל הקפצה, תמיד סיים ראשון כל תחרות טעינה, תמיד בענווה, תמיד עם חיוך.

כשנדרשנו לבחור מי יהיה מצטיין המחזור, הסתכלתי על ערכי הפלוגה שלנו. מי קשוח ביחס למשימה? למי יש רוח לחימה? מי יודע מצד אחד להיות אגרסיבי ולוחמי ומצד שני עם רעות וגאוות יחידה? לא היה בכלל ספק שרון מכיל בתוכו באיזון מדהים את כל התכונות האלה.

רון היה חבר, ספורטאי, לוחם ושריונר אמיתי".

עוד במהלך שלב המקצועות הוצע לו להצטרף בסוף המסלול ליחידת "מלך האריות" (מלא"ר), יחידת העילית של חיל השריון, והדבר הלהיב אותו משום שרצה לעשות שירות משמעותי. על כן בתום מסלול ההכשרה הרגיל נשלח לקורס הסבה במחנה "שיזפון" שנמשך כחודש.

בתום ההכשרה למלא"ר הוצב בבסיס באזור הר דב. סיפר מפקדו: ""רון בשבילי היה הטען המצטיין. הייתי המ״מ שלו והמפקד הישיר שלו. הערצתי את החתירה לידע שלו, תמיד שאל והתעניין ורצה לדעת מעבר לתפקיד שלו ולדעת דברים מעבר. תמיד כשהוא היה ניגש אליי עם שאלות הייתי נפעם ואומר לו בחצי מבוכה שגם אני לא יודע... אך אשתדל להחזיר לו תשובה.

רון תמיד דאג לצוות. הדאגה שלו לפרט הייתה מעוררת השראה. תמיד וידא שכולם מסתדרים, אוכלים, שותים. עזר לחבריו למקצוע להבין את החומר ולהשתפר...

הטיפולים שלו בטנק היו מצוינים. גם כשסיים את העבודה שלו הלך לעזור לצוותים אחרים ולחבריו לצוות לסיים את הטיפולים שלהם".

לאחר קשיים שחווה בעלייה לגדודים הונחה לנוח בביתו. בתקופת המנוחה העסיק את עצמו, ובין היתר שחה בבריכה עם אימו. מפקד הפלוגה הגיע לבקרו והבטיח לשמור על מקומו ביחידה, משום שאינו רוצה "לוותר עליו". כששמע זאת רון, נצצו עיניו בתקווה ובאופטימיות.

לאחר מכן שובץ לתפקיד מודיעיני בבסיס מפקדת חטיבה 7 ברמת הגולן, ושם השתלב היטב. הוא תכנן להתפתח לתפקידי פיקוד וקצונה. בזמנו הפנוי התעמל ושיפר את הכושר הגופני.

כחבר טוב עם נפש עדינה ידע רון להקשיב לזולת, כפי שנכתב עליו: "הייתה לו תכונה של הקשבה שאין להרבה אנשים היום. רון היה ניצב מולך ופשוט בולע את מה שאתה אומר, כל כולו איתך, מנסה להבין את מה שאתה מנסה להסביר ולהעביר לעולם". בשיחות ירד לעומקם של דברים ושאל את בני שיחו שאלות שגרמו להם לחשוב ולהרהר. לאחר שביסס חברות ידע לומר מילה טובה בזמן הנכון ולתת כתף. "היה נותן מעצמו בשבילי בסיטואציות רבות ומגוונות", כדברי חברו.

רון שמר על יחסים טובים עם כל משפחתו, הקפיד על כך גם במהלך השירות הצבאי. בחופשות נהנה לפגוש את כולם ולשחק עם משי, כלבת המשפחה. אהב לצאת למסעדות, לצאת לקמפינגים ולבלות זמן איכות עם אוהביו.

גם עם המשפחה המורחבת רקם קשרים חמים, ופעם בשנה נסעו כולם לטיול סוף שבוע משותף. כך עשו גם בסוף השבוע השני בחודש יוני 2022. שלושה ימים אחר כך הוא נהרג.

רב-טוראי רון (רונצ'וק) גבריאל נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו בסיוון תשפ"ב (14.6.2022). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ יגור. הותיר הורים, אחות ואח.

כתבה אימו אורית: "ילד אהוב שלי. חסרונך נוכח בכל רגע. אני מתגעגעת לקשר העמוק שהיה לנו, לצחוקים ולבילויים המשותפים. מתגעגעת כל כך, אהוב שלי".

ספד חבר: "בכל דבר שעשית הצטיינת, שאלות של תכלית תמיד היו שגורות בפיך, עזרה לחברים וזיהוי מצוקותיהם היו תמיד חלק ממך.

תודה שהיית שם מתחת לאלונקה, תמיד נשארת כשהיו צריכים בעזרתך, ידעת מי במצוקה ואיך לסייע בשעה שזקוקים לך. 'עשה בשקט ההצלחה תעשה כבר רעש' - משפט זה היה נר לרגליך.

אין ספק כי החלטתי לקחת ממך את מידת הענווה, להיות קצת יותר שקט, וכך לשים לב

יותר לסביבה, דבר שבשבילך היה מיומנות גדולה. ברך אותי שאצליח יחד עם שאר הפלוגה.

מתגעגע לשאלותיך על תכלית ומשמעות, תודה שחידדת לי את ההבנה על ידי שאלות מלאות עומק על החיים ,התורה, הישיבה והאם בכלל יש לכל זה סיבה. בליבי תישאר תמיד אוהב וכבר מתגעגע".

כתב חבר ליחידה: "איזו אצילות הייתה לך, איזו צניעות, איזו ענווה. איזו סקרנות לדעת ולהתקדם, איזו עקשנות (חיובית כמובן), איזה כבוד, איזו בגרות. איזו מקצועיות, איזו יסודיות, איזו חכמה, והרשימה עוד ארוכה... באמת.

איזו זכות הייתה לי להכיר אותך. היה לך שקט פנימי ועמוק כזה שממש בלט לי. לא מתרגש מכל דבר, עומד איתן על שלו, יודע מה שעושה.

אני באמת מחזיק ממך אחד האנשים החזקים שפגשתי, עם חוסן פנימי כזה".

חברו כתב בשיר: "דמותך מולי עומדת / מחייכת ושקטה / מקרינה שלווה בוגרת / ביישנית וענווה / אישיותך מאירה את דרכנו / מחשבה תחילה למעשינו / לא עצלת ולא משתהה / כשעומדת מולה משימה / גם כשקשה לה או כשעייפה / לא חושבת רק על עצמה // לא האמנו כששמענו / את שעבר עליך / היינו בהלם ועצבנו / אנו כמו כל קרוביך / שולחים אנו את תנחומינו / למשפחתך הבודדה / מאמינים שעוד תראנו / באמת הקרובה".

יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה סיפורים, זיכרונות, מחשבות וחוויות של חבריו לשירות ומפקדיו. בהקדמה נכתב: "דברים אלה נתנו לנו הזדמנות לשבת עם עצמנו, להתבונן, להתייחד עם דמותו של רון, להבין עוד מה היה רון בשבילנו ולראות איך אנו לוקחים את תכונותיו הטובות ומעצימים אותן בעצמנו".

באתר האינטרנט של המועצה האזורית זבולון הועלה דף לזכרו.